In the Name of HASHEM, G-d Eternal
In the Name of HASHEM, G-d Eternal

A Living Memory of the Bravery & Might of the Habbani Warriors Continues among Baladi Yemenite Jews

Also: Yehoshua Sofer is recognized as Habbani by his looks by a sharp, elder Yemenite rabbi (mori), with no prior acquaintance, with no prior prompting of the rabbi by the interviewer.

“שאלה למארי: מה כבודו יכול לספר לי על החבאנים בתימן? אני חוקר אותם, ואני רוצה לדעת יותר עליהם.”

“החבאנים היו גיבורים. שמעתי הרבה מזקנים בילדות שלי על החבאנים, על המלחמות שלהם, איך הם היו נלחמים ‘על פי שמות’. מה זה ‘על פי שמות’? –האותיות: היו עושים את צורת האותיות עם הידיים שלהם, ובזה היו מנצחים. גם השרעבים–מן העיר שרעב–היו חזקים, אבל לא באותו רמה כמו החבאנים…

“A question for the Mori: What can you [lit. "his honor"] tell me about the Habbanis in Yemen? I am researching them and I want to know more about them.”

“The Habbanis were mighty heroes. I heard a lot from elders in my youth about the Habbanis, about their wars, how they would fight ‘according to names’. What does it mean ‘according to names’? –the letters: They would make the shape of the [Hebrew] letters with their hands, and by this they would be victorious. Also the Shar`abim–from the city of Shar`ab–were strong, but not to the same degree as the Habbanis…

“הדודה שלי, אחות של אבא שלי, סיפרה לי סיפור ידוע בתימן. (הייתי כמו בן מאומץ אצלה… כל לילה היא הייתה מספרת לי סיפור עד שאני נרדם.) פעם בתימן היה שבט פראי של לוחמים ערבים רצחניים שכבשו עיר אחרי עיר, שוחטים את כל מי שמצאו. ככה הם התקדמו ממושב למושב: הורגים, הורסים–יימח שמם–עד שהם התקרבו לעיר של יהודים, בת 13,000 יהודים בערך. כולם היו חסר אונים-אפילו הערבים שביניהם הרימו את ידיהים, וחיפשו לאן להימלט. פתאום הגיעו עשרה [יהודים] חבאנים ונלחמו איתםעשרה נגד אלףוחיסלו את כולם. לא היה נשאר בחיים בלוחמים האלה אפילו אחד, ולא נפל אחד מן העשרה… כן, הוא סיפור ידוע בין יהודי תימן…

My aunt, the sister of my father, told me [what was] a well-known story in Yemen. (I was like an adopted son with her… Every night she would tell me a story until I fall asleep.) Once in Yemen there was a wild tribe of murderous Arab warriors that conquered town after town, slaughtering whomever they found. Thus they moved forward from settlement to settlement: killing, destroyingmay their names by blotted out–until they approached a city of Jews, 13,000 Jews roughly. Everyone felt hopeless-even the Arabs among them put up their hands, searching for a place to escape. Suddenly ten [Jewish] Habbanis arrived and waged war with them–ten against a thousand–and vanquished all of them. Not even one of those warriors was left alive, and not one of the ten fell… Yes, it is a well-known story among the Jews of Yemen…

“לא ידענו הרבה עליהם. הם היו מביאים מלח מן החוף בעדן ומביאים אותו רחוק רחוק עד קצה השני של המדבר… הם היו חוצים את המדבר בלי בעיה. הם לא פחדו לא מאויבים, לא מכל מיני בעלי חיים ארסיים, שום דבר, כי הם גדלו ככה… אתה זוכר את האיש הזה שראיתי בבית מדרש שלך כשהזמנת אותי?אני חושב שזה היה אולי לפני שנה בערך… [הוא מזכיר לי את פגישתו המהירה עם האלוף אביר יהושע סופר ב'בית מדרש אוהל משה' ברמת בית שמש. שניהם הוזמנו לדבר לפני ציבור קטן, אחד אחרי השני-ראה בתמונות למטה. אחרי שהרב דיבר והוצרך לצאת, האלוף אביר נכנס: הם רק ראו אחד את השני לא יותר מדקה אחת, מבלי להכיר אחד את השני מקודם] הוא נראה כמו חבאניהפנים שלו…

We didn’t know much about them. They would bring salt from the coast of `Aden and bring it far, far to the other end of the desert… They would cross the desert with no problem. They had no fear of enemies, not of all kinds of poisonous creatures, nothing, because they grew up like that… Do you remember that man I saw in your Beith Midrash when you invited me? –I think it was perhaps a year ago roughly… [He reminds me of his brief meeting with the Aluf Abir Yehoshua Sofer in Beith Midrash Ohel Moshe in Ramat Beith Shemesh. Both were invited to speak before the same small gathering, one after another <see pictures below>.  After that rabbi spoke and needed to leave, the Aluf Abir entered: They only saw each other for not more than a minute, without knowing one another from beforehand.]  He looks like a Habbani–his face…”

(הצתות מראיון אישי עם הרב יוסף מגורי-כהן שליט”א, תלמיד חכמים וסופר מומחה תימני בלעדי יליד תימן בן 60 שנה, ע”י מיכאל ש. בר-רון ב-ה’ אלול תשס”ז (8 לאוגוסט 2007) בגני בושתן האלה, ליד ירושלים

Direct quotes from a personal interview with Rav Yoseph Maghori Kohen shlit”a, 60-year old, Yemenite-born (Baladi) Torah scholar and scribe, born in Yemen, by Michael S. Bar-Ron on 5 Elul 5767 (August 8, 2007) at Ganei Bustan Ha’elah, near Jerusalem

(הרב יוסף מגורי-כהן בבית מדרש אוהל משה בכינוס סיום ספר שופטים בתמוז תשס”ו (יוני 2006

Rav Yoseph Maghori-Kohen at Beith Midrash Ohel Moshe at a ‘completion gathering’ for the Book of Judges in Tammuz 5766 (June 2006)

אביר יהשוע סופר נושא דברים אחרי סיום דברי הרב מגורי-כהן (ראה למעלה) באותו כינוס סיום

Abir Yehoshua Sofer speaks after the end of Rav Maghori-Kohen’s words (see above)
at the same ‘completion gathering’ in Tammuz 5766 (June 2006)

One Response to “A Living Memory of the Bravery & Might of the Habbani Warriors Continues among Baladi Yemenite Jews”

  1. Yosef Says:

    “Our fathers transgressed and disappeared because, as we explained, they strayed after false ideas, attributing to them purposeful objectives, while neglecting the art of martial defense and government. No wonder the prophets called them ignorant and fools.”

    - from Rambam’s ‘Letter To The Jews Of Marseilles’

Leave a Reply